דברי פרידה מהחברות

סמל עינב מדהלה ז"ל

יום בהיר אחד שאותו לא נשכח
מישהו משמיים אותך לקח.
והיום דמותך ניבטת אלינו מתוך תמונה
כאילו כלום לא השתנה,
העניים החודרות עדיין צוחקות.
יהיה בסדר הן אומרות
הפנים שאהבנו מזכירים תקופה יפה
ורק החיוך שעל השפתיים לפתע קפא.

זהו אלוהים? בזה זה נגמר?
אותה נערה שייכת לעבר?
זה מה שאתה רוצה להגיד
שהיא איננה, הלכה לתמיד?
היא רצתה לגדול ולפרוח
היא רצתה שיהיה לה עוד כוח
היא רצתה לחיות בעולם שכולו טוב
היא רצתה לתת ולאהוב
היא לא הספיקה עוד המון דברים
היא בסה"כ רצתה לחיות אלוהים.

פתאום ביום אחד חיים של בנאדם נגמרים.
מ- 19 שנים שבהן אדם חי, הלך דיבר ונשם נשארו רק
זכרונות.
ומה שנותר כעת זה רק מילים, מילים והנייר שעליו הן כתובות.

כתבו:
נתי, ליאת, ענבר