מאמר לזכרו

רב"ט שאול סגל סקל ז"ל

בצער רב וביגון קודר אני כותב, על אף שקשה היא הכתיבה על "בן", אשר רק תמול שלשום ישב לפניך בריא וחזק כארז, גבה קומה וגיבור כארי, אדיב לכל אדם, מלא ידע תורתי ומקצועי כאחד, אהב לכבד את הבריות, שאף מאז ומתמיד לרכוש את הידע ה-"אלקטרוני" המעולה, יצא מן הבית כמו אריה למילוי תפקידו, וביום אחד בהיר אתה מקבל את הידיעה, ש-"שאול נפל ואיננו", ולא נותר לנו אלא לשבת ולהעלות זיכרונות לדמותו, אם זה בתמונותיו, אם זה במכתביו, אם זה בספריו או בצרכיו האישיים וכו' וכו'.

מאז קבלת הידיעה הנוראה ביום 23.10.74 ששאול נפל, עברו עלינו לילות וימים קשים, ימים ולילות של אבל כבד ובכי מר, ימים ולילות של חרדה ותקווה, אך התקווה נמוגה לאחר שכל חייל חזר לביתו, ושאול לא שב יותר, אלא נתבקש לישיבה של מעלה.

כל מי שהכיר את שאול, ראה וידע שטמונות בו תכונות נפש עילאיות, צניעות וענוה למופת, שקידה והתמדה ללימודיו, ונוסף לכל, השקט והשלווה היו חלק ניכר מאישיותו. אינני זוכר שהוא צעק על מישהו, ואפילו יותר צעיר ממנו, אינני זוכר שדרש דבר מה לעצמו, אף פעם לא התנגד לדבר מה, וכל מה שקיבל, הודה וידע להעריך את הניתן לו.

שאול ז"ל הינו הבן הבכור למשפחת סגל, היה הדוגמא המופלאה והטובה ביותר לאחיו וכל רואיו, היה אהוב על מוריו, רעיו וחבריו כאחד, מסור ונאמן לבני ביתו, למשפחתו ולכל חבריו, מילא כל תפקיד שהוטל עליו אפילו אם היה זה למורת רוחו, שאף לקבל על עצמו תפקידים רציניים ואחראיים, ובצע אותם לשביעות רצון הממונים עליו.

שאול ז"ל ניצל את כל הזמן הפנוי שלו, גם בעת מילוי תפקידו וחובתו בשרות סדיר בצה"ל, וגם לפני כן, רק ללימודים. היה בא לחופשת ערב אחד מהצבא, ונשאר ללמוד עד לפנות בוקר. לא פעם התעוררתי בלילה, ומצאתי אותו ישן על שולחן הכתיבה וספרו בידו. היתה לו החלטה נחושה ורצון עז לקבל "תעודת בגרות", אבל למזלו הרע ולדאבוננו הרב, לא זכה לסיים את לימודיו ולקבל את התעודה הנכספת אשר שאף וציפה לה במשך 20 שנה, ואף לא זכה לסיים את חובתו בשרות סדיר בצה"ל.

לשאול ז"ל היתה שאיפה עזה מאד להיות "טייס", עבר את כל המבחנים בהצלחה רבה, ובגלל פרט קטן שטותי, (פרידת הוריו) נכשל, וכתוצאה מכך לא רצה לעסוק במקצועו "אלקטרוניקה" בצה"ל, אלא ביקש דווקא לשרת ביחידה קרבית "גולני" המתאימה לכושרו הגופני וההשכלתי כאחד.

כפי האמור לעיל, שאול לא זכה לסיים את חובתו בשרות סדיר בצה"ל, ומספר חודשים לפני סיומו, פרצה המלחמה הארורה, מלחמת יום הדין מלחמת יום הכיפורים תשל"ד, ושאול נפל במלחמה הזאת בשחרור החרמון והמוצב, קיפח את חייו למען עמו ומולדתו, נקטף באיבו ואיננו, אבל בזכותו ובזכות אחרים שנפלו עימו, אנו יושבים לבטח בארצנו.

ת.נ.צ.ב.ה

יהי זכרו ברוך!

אביו השכול שלא ישכח זכרו לעד,
סגל אמנון קריית עקרון.