רב"ט שאול סגל סקל ז"ל
מאימא תמר
אכתוב את שירי בדמעה עצורה
חנקה את גרוני מיגון.
קינתי העצובה בקרבי חצובה
ומוצא אין לה- ביגון.
אין ביטוי, אין מילה להסיר כאב
שקורע אותי לגזרים-
נושמות הריאות ופועם גם הלב
אך קר לי וריק מבפנים.
נחתך לי חלק מנשמתי
ושותק הקשר החי.
נשארה ריקנות רק בקרבי
וחוסר אונים בתוך תוכי
צעיר היה במותו ואמיץ לב
גבור נפל במלחמתו והגביר הכאב.
מדינתנו גאה בחייל כמו שאול
והוריו יתנחמו שבמלחמתו נפל.
כמעט חלפה שנה – ואני עדיין כה משונה
מביטה סביבי בתימהון – מחפשת אותך בין ההמון
אולי לפתח אמצאך – או אראה דבר מה שיזכירך
אעצום לרגע את עיני – ואראך ניצב מול פני
אך חבל, כי חלום רגעי הוא – ונעלם לפתע כלא היה
אך בלבי עמוק אוהבהו – כי בזכותו אני חיה.